מילים של שמחה - הבלוג שלי

שבת בבוקר השמיים אפורים ומעת לעת נוצצת לה קרן שמש ביניהם מבצבצת וצובעת הכל באור בהיר ובוהק. גם העננים בתוכי אפורים מחכה לנצנוצי השמש הפנימית אך היא מבוששת מלהאיר. מתהלכת מעוננת כבר כמה ימים מזילה דמעות גשם מלוחות דמעות של כניעה דמעות השוטפות את כמיהת הלב מחליקות ומעצבות את דמותה שתתאים למציאות למה שאפשרי , למה שמתאפשר, דמעות של קבלה. הפצע בתוכי נפער בשנית שוב לשה את בצק רגשותיי, יוצרת צורות של געגוע, רצון, אכזבה ועצב. שכבת הגנת הזמן נפרצה.

מה בן אדם שמח היה עושה? חזרתי לארץ, לשגרת החיים , לאחריות על מטלות החיים , הבית והפרנסה. מרגישה חצויה , מבולבלת הלב רחוק באוסטרליה הגוף כאן. מנסה לחשוב על הצעד הבא אולי רם יגיע לביקור? מתי נצליח לנסוע שוב? מה נכון עבורי? עבורו? עבורנו? להתאמץ? להרפות? לתכנן? לזרום? מוצאת עצמי מוצפת מלאת רגשות סותרים עמוסה במחשבות מעגליות שאינן נגמרות ומתוך הבלבול עולה השאלה מה בן אדם שמח היה עושה עכשיו? איך אדם בשמחה היה מגיב? מה הבחירה הנכונה? מה הצעד הבא? ויודעת אדם שמח היה מתבונן פנימה אדם