• שרון בלוך

איך נחזק את היכולות החברתיות של ילדנו? חלק 6


אנחנו ממשיכים בתרגול מיומנויות וכישורים אשר יסייעו לילדנו להתמודד עם החברה.

אחת היכולות החשובות בעיני מאוד היא היכולת להיות באמפתיה לאחר.

אמפתיה היא השתתפותו של אדם בתהליכים רגשיים המתרחשים בעולמו של הזולת.

וליתר דיוק, אמפתיה אמתית מתאפיינת ביכולת להכיר בכך שיתכן והאדם האחר מרגיש שונה ממני- ועדיין לדמיין את מצבו הרגשי.

לדוגמה, אמפתיה תתבטא בכך שנוכל להבין מדוע חברה טובה מגיבה בעוצמה לכך שבעלה לא הביא לה מתנה ביום האהבה גם אם אנחנו עצמנו לא היינו עושים מזה עניין.

כלומר, אמפתיה משמעה היכולת לשער מה קורה בתודעתו של האדם האחר- בלי קשר למה שאנחנו עצמנו היינו חשים בסיטואציה זו, וכן בלי קשר למידה בה חווייתו של האחר מעוררת בנו הזדהות, כלומר אם גם אנחנו היינו מגיבים באותה הצורה.

אמפתיה היא אחד הכלים הקוגניטיביים-רגשיים המשמעותיים ביותר ליכולת של ילדנו להסתדר בחברה ולקיים קשרים בין אישיים משמעותיים הן בילדות והן בבגרות. הסיבה לכך היא שאמפתיה היא למעשה הבסיס ליכולת שלנו לקרוא סיטואציות חברתיות וניואנסים בין אישיים ולהתאים את התנהגותנו להבנתנו את הסיטואציה.

כאשר אנחנו עוזרים לילד שלנו לפתח אמפתיה, אנחנו בעצם עוזרים לו להבין ו"לדבר" בשפה חברתית שתאפשר לו ליצור קשרים בין אישיים קרובים ויציבים עם בני גילו.

לילדים אמפתיים שנוטים לעזור לאחרים יש כישורים חברתיים טובים יותר, הם פופולריים יותר ובעלי בטחון עצמי גבוה יותר.

אז איך נעשה את זה?

איך נעזור לילדנו לפתח את האמפתיה שלהם?

בתור התחלה בואו נפתח בתוכנו את האמונה , הידיעה הפנימית שלילדנו יש את היכולת לפתח אמפתיה.

הפוטנציאל לפיתוח אמפתיה טמון בכל אחד מאיתנו, ככל שאנחנו גדלים והיכולות הרגשיות והקוגנטיביות שלנו מתפתחות גם היכולת להיות באמפתיה מתפתחת באופן טבעי. אנחנו כהורים מודעים אשר מעונינים לחזק יכולת זו יכולים לתמוך בתהליך ולחזק אותו.

השלב הראשון (עליו כבר כתבתי גם בפוסטים קודמים) הוא הכרות עצמית, הכרות הילדים שלנו עם עצמם , עם רגשותיהם ועם העוצמות הרגשיות של עצמם.

השלב הראשוני והבסיסי ביותר לפיתוח אמפתיה הוא הכרה בקיומו של עולם פנימי-רגשי אצל עצמי , (מתוך כך גם אצל אחרים) ואז מעבר להכרות של ילדנו עם עולמם הרגשי עלינו לעזור להם לפתח את היכולת שלהם לשיים (לתת שם) ולבחור את המילים המתאימות לרגשות , לתחושות ולחוויות הרגשיות שהם חווים.

בכדי לעזור לילדכם לפתח את ההכרות עם עולמם הרגשי , שקפו להם את רגשותיהם ("את/ה עצוב/ה מפחד/ת כועס/ת"), חברו את הרגשות העולים בהם לאירועים שהתרחשו ("…כי הוא לא רצה לשחק איתך/ כי הפסדת במשחק / כי סבתא הלכה ") ותנו לגיטימציה לכל רגש שעולה.

כאן חשוב לי לעשות לרגע עצירה ,

פעמים רבות אנחנו כהורים מתקשים להרגיש ולהראות אמפתיה לילדנו מאחר וההתנהגות שלהם אינה מקובלת עלינו. אלו בדיוק המצבים המאוד משמעותיים ולכן בואו נעשה בהם סדר.

אנו צריכים לחוש אמפתיה לרגש אולם איננו צריכים להסכים או לקבל את ההתנהגות שביטאה את אותו הרגש.

בכדי לחוש אמפתיה עלינו להבין מה גרם לילדנו להרגיש (הארוע) ועלינו לשקף במילים את הרגש שהם מרגישים.

אולם אם לרגש זה נילוות התנהגות שאינה מקובלת עלינו חשוב להסביר זאת.

מכאן אניממשיכה לכלל חשוב ומשמעותי שרבים מאיתנו "נופלים" בו:

מצאו את האיזון שלכם בין אמפתיה לבין גבולות .

הבלבול בין אמפתיה לחוסר גבולות יוצר אצל רבים מאיתנו תגובות הפוכות מאמפתיה.

עלינו לשים לב ולהפריד בין תגובה אמפתית לרגשותיהם של ילדנו ובין הצבת גבול על המעשים של ילדנו.

הורים רבים מתבלבלים וחושבים שהבנה והכרה ברגשותיהם של ילדנו היא בעצם פריצת גבולות, כלומר אם אנחנו כהורים נגיב באמפתיה זה אומר שאנחנו מרשים לילדנו התנהגויות שאינן עומדות בטווח הגבולות. או להפך , אם נעמיד גבול לילדנו אזי אנו מבטלים את האמפתיה לרגשותיהם.

בפועל, המצב הוא הפוך לגמרי: כאשר אנו מביעים אמפתיה לתחושות ולרגשות של ילדנו ובו זמנית מונעים מהם להתנהג בצורה הרסנית , שאינה מותאמת למסגרת הגבולות שלנו, אנחנו מעבירים לו מסר שרגשותיו ניתנים להכלה ואינם מזיקים.

לדוגמה, כאשר אנחנו נותנים לגיטימציה לקנאה באח קטן, אך אוסרים על צביטה/מכה וכו - אנחנו מאפשרים את החוויה הרגשית אך אוסרים את ההתנהגות. בצורה זו ילדנו ילמדו שהכעס והקנאה הינם לגיטימיים . הכרה בקיומו של עולם רגשי אצל האחר ילדים הינם יצורים אשר מרוכזים בעצמם מעצם היותם. כחלק מתהליך הלמידה הטבעי שלהם , הם לאט בוקעים מתוך עולמם הפרטי , העסוק בעצמו ולומדים את הסביבה. ההכרות עם רגשות האחר היא תהליך שהם זקוקים לנו בו כגורמים מתווכים.

עלינו לעזור להם ולהפנות את תשומת ליבם לרגשותיהם של אחרים.

בדיוק כפי שעשינו זאת בתהליך ההכרות שלהם עם עולמם הרגשי , עלינו לתאר להם (בשלב המוקדם) ולשאול אותם (בגילאים הגדולים יותר) את רגשותיהם של האחרים שסביבם.

מה אבא הרגיש כאשר נעלמת לו בקניון?

מה הבייביסיטר הרגישה כאשר לא הסכמת לאכול כלום בארוחת ערב?

מה הרגשתי כשצעקתי עליך שלא תרוץ לכביש?

אנחנו מוקפים כל הזמן בארועים שניתן להשתמש ולהעזר בהם בכדי ללמוד על עולמם הרגשי של האנשים הסובבים אותנו. אתם יכולים גם להעזר בספרים ובסרטים ולעצור ולשאול את ילדכם:

מה הרגישה הדמות בסרט?

מה הרגיש הכלב שהלך לאיבוד בסיפור?

צרו חיבור בין הרגשת אמפתיה והתנהגות אמפתית , חשוב מאוד ליצור חיבור בין אמפתיה והתנהגות אמפתית. חשוב שתסייעו לילדכם לחשוב על התנהגויות אשר יבטאו במעשים את האמפתיה שהם חשים.

צרו יחד עימם מנעד של רעיונות ותגובות אפשריות .

מה תהיה תגובה אמפתית לילד שנפל?

מה ישמח חבר שחולה בבית?

מה תהיה תגובה אמפתית לאחותך שכואבת לה הבטן?

הגיבו באמפתיה בעצמכם אל ילדכם ואל הסביבה. כמו תמיד הרי ברור לכולנו שילדנו לומדים הכי הרבה מהאנשים שאנחנו. לכן אנחנו כבני אדם הינם ההשראה והמודל לחיקוי של ילדנו.

היו בתשומת לב אל ההתנהגויות האמפתיות שלכם גם ישירות אל ילדכם וגם עקיפות במסגרת הבית, המשפחה, השכונה והקהילה בה אתם חיים.

זכרו שילדנו צופים וסופגים מההתנהגויות שלנו כל הזמן.

גלו אמפתיה לסביבה , התענינו , התחשבו , היו בתשומת לב לרגשותיהם של אנשים בסביבתכם וכך תדגימו לילדכם אמפתיה. אני ממליצה לכם לצפות בסרטון המדהים שצירפתי לכם יחד עם הילדים (מעל גיל 5) צפו יחד הקריאו להם, עצרו לשוחח עימם על מה שהם רואים.

מחכה שלמוע מכם!

תכתבו לי:))

מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי

סרטון מדהים אשר מסביר ומראה את ההבדלים בין אמפטיה לסימפטיה

ולסיום אני רוצה להזמין אתכם להכנס עם ילדכם

למועדון של רקסי.

המועדון של רקסי הוא אתר עבור הילדים שלכם.

האתר עדיין בבניה והרבה תכנים עדיין חסרים. אני עובדת עליו בקדחתנות כי הוא ממלא אותי באושר גדול:)))

אשמח לשמוע מה דעתכם.

#שרוןבלוך #שמחהכדרךלחיים #חינוך #הדרכתהורים #כישוריםחברתיים #קשרעין #שפתגוף #נוכחות

  • Facebook Basic Square
  • Facebook Basic Square

© 2017 Sheron Bloch. Proudly created with Wix.com by gal levy 

0