מילים של שמחה - הבלוג שלי

התעוררות

כשפתחתי היום את האתר נדהמתי לגלות שעברו בדיוק 3 שנים מאז הפעם האחרונה שפרסמתי בלוג.

כנראה ההשראה לכתיבה התאדתה לי עוד לפני הקורונה אבל האמת שבחוויה הרגשית הקורונה והכמעט שנתיים האחרונות השתלטו על הכל.

כנראה שטעיתי בהתבוננות שלי על עצמי כשחשבתי שדפוס החשיבה שלי כבר צומח והתודעה ממש חיובית....

מה שהתגלה הוא שאני לא שייכת עדיין לאותם גמישי התודעה שהצליחו להתמודד עם המצב וגם בו זמנית להיות בגמישות ולהשתנות , לצמוח או להוולד מחדש.

אני האמת מצאתי את עצמי עסוקה יותר בהשרדות, בלהביא פרנסה הביתה בכדי לחיות.

עכשיו, כשאני יושבת רגע מול עצמי ומול המקלדת אני מבינה כמה נבלעתי בתוך הצונמי קורונה שהציף והזיז מהמקום את הכל.

ובעיקר אני מבינה שיש עוד עבודה, לא מעט עבודה על הדבר הזה שנקרא תודעה חיובית , גמישה וצומחת.

עבודה שלי על עצמי כמובן.

ואולי גם איתכם....

כבר כמה חודשים שאני כותבת לעצמי מטרות ומשימות, מנסה להחזיר את עצמי אל המסלול בו הייתי לפני הבלגן, כבר כמה חודשים מרגישה בפנים את ההתעוררות הזו , הקריאה שהגיע הזמן לצאת מהקונכיה שנכנסתי לתוכה כשצונמי הקורונה הגיע.


והיום- יום חופשי ראשון שאני בבית מזה זמן רב, יושבת מול רשימת המשימות שלי וכבר נגמרו לי התירוצים והסיבות וההתנגדויות כבר ממש מביכות, אז אני כאן.

אז יוצאת בהצהרה - בשקט כאן בלי שאף אחד ישמע:))

אני מתחילה. או יותר נכון מאתחלת מחדש, את העבודה על המיינד סט שלי, ואנסה לעשות זאת גם כאן, יחד איתכם.

מבטיחה לעצמי ש-

שאכתוב בלוג אחת לשבוע / עשרה ימים

שאשתף מהניסיון שלי, מראיית העולם שלי, שאתן רעיונות ליצירת תודעה חיובית עם ילדים ואצל ילדים.

זה הים שלי, בו אני שוחה כבר עשרות שנים.

אני מאמינה שאין דרך טובה ומהירה יותר לשנות את העולם מחינוך.

חינוך- ממקום של לחנוך את הדור הצעיר בידע שכבר רכשנו.

והחינוך הכי טוב שאני מכירה הוא זה שעושים יחד.

תקופת הקורונה טלטלה את כולנו ובמיוחד את הצעירים שביננו.

ואני מרגישה שהזמן עכשיו כבר דוחק, ושעלינו באמת לקחת את התודעה שלנו בידיים ולעשות משהו.


הדבר הכי חשוב, הכי בסיסי, הכי ראשוני היא ההבנה על האיבר המטורף הזה שמנהל את כל המערכות אצלנו כבני אנוש , הרי הוא המוח.

קטונתי מלהסביר משהו על האיבר המפואר המדהים הזה.

אבל אני יודעת משהו אחד קטן וחשוב!

המוח שלנו גמיש! וורסטילי! משתנה במהירות!

כלומר למוח שלנו יש יכולת נדירה שעלינו להכיר כבר בגילאים הצעירים ביותר ולדעת שיש ביכולתנו לצמוח ולהצמיח את המוח.

קרול דואק במחקריה על הצלחה תבעה שני מונחים חדשים המוח הצומח והמוח הנעול/ המקובע.

היא שמה דגש על חשיבות ההבנה והאמונה שהמוח שלנו גמיש וצומח ומשתנה בהתאם לתשומת הלב שלנו. כלומר אם נאמן את המוח בהקשרים חיוביים , החוויה שלנו תהיה חיובית יותר.

אם נמקד את תשומת הלב שלנו בלמידה וחיפוש פתרונות ולא נבהל או נישבר מכל טעות וכישלון בוודאות נצמח ונרחיב את היכולות שלנו. כי אין ספק שמוח יכול ורוצה לצמוח.

כאשת חינוך וכאמא ברור לי שהתיווך והחניכה שאעשה לילדים שבמרחב שלי הינם קריטים ולכן יצרתי עבורכם את הפוסטר המצורף.

כפי שכתוב בפוסטר אחת הדרכים הטובות היותר להעיר ולמקד את תשומת הלב היא על ידי שאילת שאלות.

מצרפת עבורכם מס שאלות איתן תוכלו להתחיל את המסע ליצירת תודעה צומחת , פתוחה ומלאת ערך עצמי ובטחון.

בשיחה עם הילדים חשוב תמיד להיות שותפים אותנטיים ופעילים ולענות על השאלות גם כן.

קחו כמה מין השאלות המצורפות והשתמשו בהן על בסיס קבוע, וזאת בכדי להפוך אותן לדפוס מחשבה.

1.מה החויה הנעימה של היום והחויה הלא נעימה של היום? מה למדתי על עצמי מכל אחת מהן?

2. האם ניסיתי היום לעשות/ללמוד/לחוות משהו חדש?

3. למי אני סולח היום? וממי אני מבקש היום סליחה?

4. מה נתתי מעצמי היום למישהו אחר?

5. איזו מציאות הייתי רוצה ליצור עבור עצמי למחר? מה הייתי מבקש שיקרה לי?

6. האם עשיתי היום פעולה לטובת מטרה שהצבתי לעצמי? איך הפעולה שעשיתי קידמה אותי?

7. משהו מצחיק שקרה היום

8. משהו יפה שראיתי היום.

9. משהו שמאוד רציתי ופעלתי להשיג אותו היום – באיזה כוחות שלי השתמשתי?

10. איזו תכונה אני מעריך בעצמי? באבא? באמא? באחים שלי? במורה? בחבר? וכו.




מקוה שהיה לכם מענין

מקוה שלקחתם משהו

והכי מקוה שתרצו לקרוא אותי גם בפעם הבאה.