מילים של שמחה - הבלוג שלי

איך נחזק את היכולות החברתיות של ילדנו? חלק 5

July 13, 2017

 

השבוע מצאתי עצמי מגשרת ,במסגרות השונות בהן אני מדריכה , בין ילדים. וליתר דיוק מצאתי עצמי 3 פעמים מתמודדת עם שיחות מלאות בכי ודמעות של בנות שנעלבו זו מזו .

בתוך שיחות הגישור בין הבנות ובתוך הרצון למצוא פתרון שיכבד את כולן , מצאתי עצמי שוב ושוב שומעת האשמות הדדיות שנובעות מפרשנות ולא מהארועים עצמם.

למה אני מתכוונת?

אני מתכוונת שבכל אחד מהעימותים (והיו 3 עימותים בקבוצות גיל שונות) חזר המשפט :

אבל אני נעלבתי כי חשבתי שהיא.....

נעלבתי כי חשבתי שהיא צחקה עלי,

נעלבתי כי חשבתי שהיא אמרה אותי למדריכה

כעסתי כי חשבתי שהיא אמרה לבנות בקייטנה לא לשחק איתי 

בתוך שיחת הגישור ניסיתי להראות לבנות כמה הפרשנות האישית שלהן היא זו שיוצרת בעצם את הריב, את המתח ובעיקר את הכאב הרגשי. 

פרשנות היא שם המשחק!

הפרשנות, הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, המחשבות שלנו , הם אלו אשר קובעים את חווית המציאות שאנו חווים. 

והדבר הזה שנקרא פרשנות הינו משמעותי במיוחד בהקשר של עולמנו החברתי והיחסים שאנחנו יוצרים עם אחרים.

ומאחר שהבלוג שלי עוסק כבר יותר מחודש בכישורים חברתיים , נראה לי שיהיה חשוב מאוד לעצור ולהתבונן על הדבר הזה שנקרא פרשנות. 

לכל אחד מאיתנו יש את המשקפיים הפרטיות שלו , דרכם הוא מסתכל על העולם. לכל אחד מאיתנו זוית התבוננות אישית וייחודית. זוית הראיה של כל אחד היא סוביקטיבית לחלוטין , ולכן חווית המציאות של כל אחד ואחת היא אחרת.

אין בעצם אמת אבסלוטית, החוויה היא בעיני המתבונן או ליתר דיוק בעיני המפרשן בלבד.

חשוב מאוד שילדנו ילמדו להבין זאת בגיל צעיר.  התחושה שמה שאני חוויתי היא בדיוק מה שהיה ולכן גם מה שאחרים חוו סביבי היא תחושה מבלבלת ומטעה. חשוב מאוד שילדים יכירו בעובדה שלכל אדם וילד יש חוויה אישית משלו.

אז בואו נחזור שוב לארועי השבוע...מאחר וראיתי עד כמה הפרשנות היתה זו שיצרה את הכאב וההעלבות , ניסיתי בעזרת שאלות מנחות להתבונן עם הבנות על ההבדל והפער בין מה שקרה בפועל לבין מה שכל אחת מהן חשבה שקרה , שיצר אצלן רגש של פגיעה ושמתוכו הן הגיבו. 

אחד המודלים הפשוטים ביותר להבנת התהליך הוא מודל א"פרת. , מודל בסיסי אשר מתייחס למעגל התגובה של בני האדם.

א- ארוע

פ- פרשנות

ר - רגש 

ת- תגובה 

בתוך המעגל הזה , המקום בו הכי קל (כמובן שזה לא קל באמת:)) ליצור שינוי הוא הפרשנות. 

כאשר אנחנו כבר במקום הרגשי, במיוחד אם מדובר על רגש של כאב (כעס, העלבות, קינאה, עצבנות וכו) כבר אנחנו נמצאים במצב מוצף, בו הרגש מציף אותנו . 

נכון , ניתן ללמוד לא לטבוע בתוך הרגש, לנשום בתוך הרגש, לנסות ולהרגע, אבל מהניסיון שלי בתוך הרגש קשה ליצור שינוי. ניתן להכיל. 

המקום בו ניתן ליצור שינוי הוא בפרשנות. בזמן הקצר בין הארוע- מה שקרה לבין התגובה אליו. 

כן, אני יודעת יהיו כאלו שיאמרו שילדים הם צעירים מידי, אינם מסוגלים "לנהל" את החשיבה , אני איני מסכימה עם זה. 

ילדים מסוגלים בהחלט! הם צריכים הדרכה, הנחיה, מישהו שישאל את השאלות ויסביר , ולאט לאט הם לומדים לעשות זאת גם בעצמם. 

בואו ניתן דוגמא-

ארוע- ילדה א' קיבלה מכה בסנטר , ילדה ב' שבדיוק נכנסה לגן ופרצה בצחוק .

פרשנות- ילדה א פירשה שילדה ב צוחקת עליה 

רגש- נעלבה

תגובה- צעקה על ילדה ב' שתלך משם. 

מהצד השני 

ארוע- ילדה ב נכנסת לגן וילדה א צועקת עליה שתלך משם

פרשנות- ילדה ב פירשה שילדה א לא מסכימה שהיא תהיה בתוך הגן

רגש- נעלבה

תגובה - דחפה את ילדה א חזק והפילה אותה.

שתי הילדות בוכות . 

השלב הראשון היה להכיל את הרגש. לחבק את שתיהן עד שיפסיקו לבכות.

לא נכון, בתוך סערה רגשית לנהל שיחה, חשוב מאוד קודם להכיל ולרגע פשוט להיות. 

לאחר שהגל של הרגש והבכי נגמר ניתן רגע להתבונן על ההבדל בין מה שקרה באמת ? לבין מה שקרה בתוכי באמת?

כדאי ללמוד ולעשות את ההפרדה בין הארוע שקרה לבין מה שחשבתי על הארוע שקרה?

הפרשנות שכל אחת מהן נתנה היתה קשורה לחוויות העבר של כל אחת מהבנות ולא באמת ממה שקרה. 

לדעתי חשוב "לנצל" הזדמנויות שכאלה , רגעים שכאלה ללמידה. 

לעצירה ולהתבוננות על המחשבות שלנו.

הדרך לעשות זאת היא לפרק את המשפטים ולהפריד בין ארועים למחשבות.

מה קרה?

ילדה א- היא צחקה עלי שקיבלתי מכה בסנטר.

שאלה- את ראית שהיא צחקה בגלל המכה?

ילדה א- אני ראיתי שהיא צחקה

שאלה- אולי צחקה ממשהו אחר?

ילדה א- לא היא צחקה עלי 

שאלה- אולי נשאל אותה על מה צחקה?

ילדה ב- לא צחקתי רק חייכתי, לא צחקתי עליה 

ילדה א בכעס- את כן! את קראת לי ואז צחקת

ילדה ב- כי רציתי לשחק איתך ועם.....

שאלה- יכול להיות שאת חשבת שהיא צוחקת עלייך והיא אולי צחקה מסיבה אחרת?

ילדה א- אולי....אבל אני ראיתי שהיא צחקה עלי. 

שאלה- קרה לך כבר פעם שצחקו עלייך כשקיבלת מכה?

ילדה א- נחנקת בבכי (מקום כואב, ניסיון העבר אשר משפיע באופן גורף על הפרשנויות שלנו) כן....

שאלה- (עם חיבוק) אולי בגלל שזה קרה לך כבר אז חשבת שזה מה שילדה ב עשתה?

ואז הסברתי- בואו נסתכל על מה שקרה בחדר, וגם על מה שקרה בחדר הפנימי שלנו, בתוכנו. 

מה שקרה בחדר הוא שילדה א היתה בתוך הגן, נפלה וקיבלה מכב בסנטר, בדיוק באותו זמן נכנסה ילדה ב בצחוק וחיוכים לגן והתקרבה לילדה א. 

שאלה- עוד משהו קרה?

שתי הבנות חשבו רגע ואמרו  לא. 

בשלב הזה עצרנו לנשום ואולי לחייך קצת. רמת המתח ירדה. 

עכשיו בואו נתבונן על המחשבות

שאלה- מה חשבת כשראית את ילדה ב נכנסת?

ילדה א- חשבתי שהיא צוחקת עלי שקיבלתי מכה.

שאלה- ושאלת אותה אולי?

ילדה א- לא שאלתי 

שאלה - אז מה בחרת לעשות?

ילדה א- צעקתי עליה שתלך.

המחשבה שבחרת לחשוב היתה שהיא צוחקת עליך, המחשבה הזו גרמה לך להרגיש רע, להעלב, ואז צעקת עליה מתוך ההרגשה הרעה שלך. 

השיחה עוד המשיכה כמובן, עשינו את אותו התהליך גם עם הילדה השניה, ציירתי להן את התהליך , מה שקורה בחוץ- הארוע לבין מה שקורה בפנים- הפרשנות והרגש ושוב בחוץ- התגובה שבעצם יוצרת עוד ארוע....

 בעזרת שאלות קטנות , ניתן לעשות את ההפרדה בין מה שאנחנו מרגישים ולבין מה שאנחנו חושבים. 

זה אולי נשמע מסובך, זה לא מסובך אך זה מתעתע. 

וכדאי וחשוב לתרגל ולהתאמן על המרווח הזה בין מחשבות ורגשות מגיל צעיר וכמה שיותר.

הרי המטרה היא יצירת דפוסי חשיבה חיוביים, וכמה שנתרגל אותם יותר מוקדם, הרי יותר טוב:)))

ולאותה מטרה צירפתי לכם סרטון של הרצאה מדהימה ומצחיקה שתתן לכם רעיונות ומוטיבציה:)

תכתבו לי:))

   מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי 

 

הרצאה קצרה ומצחיקה על היכולת של השמחה לשפר את איכות חיינו באופן גורף!!

נתקלתי בה השבוע והייתי חייבת לשים לכם:)

 

ולסיום אני רוצה להזמין אתכם להכנס עם ילדכם

למועדון של רקסי. 

המועדון של רקסי הוא אתר עבור הילדים שלכם.

האתר עדיין בבניה והרבה תכנים עדיין חסרים. אני עובדת עליו בקדחתנות כי הוא ממלא אותי באושר גדול:)))

אשמח לשמוע מה דעתכם.