מילים של שמחה - הבלוג שלי

כמה אהבה..... הגיגים לט"ו באב

August 7, 2017

 

יום האהבה...

התעוררתי היום בבוקר , בוקרו של יום האהבה, לכאורה היום בו כולנו צריכים לזכור את האהבה ולקדש אותה.

לעשות מעשים של אהבה, להרגיש אהבה בתוכנו ולאפשר לסביבתנו לחוש אהבה.

טוב נו...

הפער בין פנטזיה למציאות:)))

הבוקר התחיל לו על רגל שמאל, הטלפון לא נטען, המחשב מלא במיילים מלאי משימות, הפגישה שלי בתל אביב שסביבה תכננתי את כל היום בוטלה ברגע האחרון.

ואני מרגישה בתוכי את המתח נבנה.

חוסר מרוצות מתהווה לי בתוך הלב ובתוך הגוף.

מעירה את בתי כשכולי כוונה טובה, מחליטה עם עצמי שהיא, בתי אהובתי , תעזור לי למצוא את הלב האוהב שבתוכי.

ושוב  הפער הזה, בין מציאות לפנטזיה.

הבת המתבגרת שלי מתעוררת עצבנית , נוהמת ונושפת על כל דבר.

אני מרגישה שאני מתעצבנת, מרגישה איך המתח ממלא אותי, מרגישה שאני תיכף מתפוצצת.

ילאה סיבוב עם הכלבים תמיד עושה את העבודה ומצליח להרגיע אותי. יוצאת איתם לתוך האויר הרותח שבחוץ.

חם בחוץ וחם בפנים.

חוזרת הביתה ויחד נכנסות לאוטו. הולכות לקנות לבתי מתנה , משהו שרצתה כבר הרבה זמן.

יופי אני אומרת לעצמי, נתינה תמיד עושה טוב בלב, ניסע יחד נהנה ויהיה כייף.

לא עוברת שקה של נסיעה והבת שלי צועקת עלי- מה!! שוב שכחת את ה.... ויוצא ממנה שד, שד של כעס.

ואז פשוט ברגע אחד הסכר נשבר, האיפוק נגמר וצעקה יוצאת מתוכי.

צעקה עליה,

צעקה על עצמי

צעקה על העולם

צעקה!!!

מרגישה שאני מאבדת שליטה, מאבדת את המרכז שלי, מאבדת את היכולת להחזיק , לשמור 

מאבדת את החיבור הפנימי לאהבה. 

אוףףףףף!!!!

וזה לא משנה שאני צודקת, זה לא משנה מי צודק בכלל, זה כבר לא משנה מה היה ומה הסיפור ומי אמר למי ומדוע...

מה שמשנה זו התחושה האפורה הדביקה המכבידה הזו שיש בתוכי.

מגיעות לחנות, משחקות את משחק הנחמדות, האמא והבת כאילו הכל בסדר:)))

ובלב אני נגעלת, מעצמי , מהבת שלי והכי נגעלת מהיום הזה... יום האהבה.

חוזרת הביתה עושה לי קפה, נושמת לרגע ומרגישה את הדמעות חונקות בגרון.

ובתור אחת שמבינה בשמחה אני כבר יודעת שלחנוק אותן ולהדחיק אותן לא ישפר את המצב.

אז אני נותנת להן לצאת ובגדול, בוכה אותן בכל הכוח החוצה , מייללת בקול גדול מרגישה איך הבכי משחרר אותי מבפנים, מנקה את כל הכעס והמתח שהצטברו בתוכי.

הבכי נגמר ואחריו נוצרת ריקנות בתוכי, הכי קל לפול לתוכה, להשאב למחשבות על כל מה שמרגיז אותי.

מחשבות על הבת המתבגרת והחצופה

מחשבות על הרצון בזוגיות שאיננה

מחשבות על יום האהבה שמרגיש כמו יום הכעס הבינלאומי!

אבל אני יודעת כבר, כבר מכירה את המנגנון, ולא רק מכירה אותו אלא גם יודעת לנהל אותו.

אז נעמדת מול המראה ומסתכלת לעצמי בעיניים ואומרת בקול:

שרון, אני אוהבת אותך! כן, אותך! עם העצבים והדמעות, הטעיות וההצלחות, אותך אני אוהבת!

מסתכלת על עצמי ורואה קצה של חיוך, שמתחיל לו בעיניים ויורד לכיוון הפה.

ואז מתיישבת במזגן המצנן את הגוף וכותבת במחברת השמחה שלי מה כן היה טוב היום, מה היו הרגעים שכן עבדו לי, שכן הרגשתי אהבה.

וכותבת על הפרחים שהשקיתי בבוקר בגינה, על הכלב שליקק את פני באהבה כשהתעוררתי, על יום ההולדת של אמא שלי שהיה אתמול וכמה שימחנו אותה, מזכירה לעצמי את האהבה העצומה והאינסופית שאהבתי את בתי ברגע שילדתי אותה, נזכרת שאני אוהבת את הים, הרוח והשמש השוקעת וכך כותבת לי עמוד שלם של אהבה.

ולאט לאט הגוף נרגע, התדר בתוכי משתנה , אני נושמת טוב יותר ומקגישה שהמועקה מתפוגגת.

ואז עולה לי מחשבה , 

שהיום יום האהבה, ואני הצלחתי לבחור בה, בחרתי בה ובתדר שלה , במחשבות של אהבה ובהצהרות של אהבה , בחרתי במודע היום להיות באהבה. 

ותודה להם לכעס למתח ולמועקה שעזרו לי להיות במודעות לכוחה של האהבה. 

יום אהבה שמח:)

מחכה לשמוע מכם!

תכתבו לי:))

   מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי 

 

מציאת אהבה היא לא דבר פשוט בלשון המעטה, ויש כאלו שאפילו אומרים נואש בדרך לזוגיות המיוחלת. למרבה השמחה, היקום מזמן לנו הפתעות לא צפויות בדרך שמעוררות אותנו מהאדישות שלנו וגורמות לנו לראות את הדברים בצורה אחרת, כפי שתראו בסרטון המקסים הבא על אהבה לא צפויה. 

 

ולסיום אני רוצה להזמין אתכם להכנס עם ילדכם

למועדון של רקסי. 

המועדון של רקסי הוא אתר עבור הילדים שלכם.

 

אשמח לשמוע מה דעתכם.