מילים של שמחה - הבלוג שלי

יומן מסע....

October 13, 2017

 

 

כבר 11 יום בדיוק אנחנו כאן במלבורן ,

11 ימים מתוך 30 שנהיה כאן,

אבל מי סופר??

בהתחלה כשהגענו לקח 5 ימים עד שהצלחנו להפגש עם רם.

הם היו תקועים בעיר אחרת ,

בלי טיסה חזרה.

האוטומט התגובתי היה להתבאס ואפילו להתרגשז על שהם אינם

אולם לאחר רגע של התבוננות פנימה ,

היה לי ברור שזה ממש מדוייק.

היה לנו זמן לישון ולהתאושש מה גט לג,

היה לי זמן להתחזק כי הגעתי לכאן חולה ומנוזלת,

והיה לנו סופש להיות תיירות ולהנות מיופיה של מלבורן.

הכל קורה מדוייק , אם רק נותנים לעצמנו לראות:)

לאחר 5 ימים נפגשנו, 

יחד עם צוות צילום מקומי שמצלם אותנו עבור עובדה.

כן, זו עובדה שהפכנו לסדרה בעובדה... 

מצחיק לא?

אז דמיינו בית שיש בו 9 ילדים, סבתא/אמא אחת 

וכולם עומדים עם פרחים בידיים מנופפים ומחייכים.

הלב שלנו פעם בקצב מסחרר, 2000 פעימות בדקה

הצפה מוחלטת של רגש, אושר גדול

לא הפסקתי לצחוק , לחייך לשמוח.

הלב מתמלא וגולש מרוב רגש. 

חיבוקים , נשיקות, ליטופים קטנים ומגששים.

הולכים לפארק, 

צועדים כולנו יחד ברחוב,

אני מרגישה יד קטנה וחמימה מלטפת אותי, 

פותחת ומפרידה את האצבעות ומרגישה את האצבעות השחומות והדקות שלו מלטפות אותי.

אצבע, אצבע, שחור ולבן

שלובות האצבעות זו בזו.

גל של רגש מציף אותי.

גל של שקט פנימי, רגע קטן של שלמות. 

אושר ושמחה עם תחושה שהזמן קצר, 

המרחק בין שמחה גדולה ועצב עמוק מאוד קטן בתוכי, הם יחד שלובים בתוך הלב. 
ילד אחד שיצר שינוי כה גדול בחיים שלי, שלנו. 
לשבת מהצד ולהתבונן בו ובאורין, מתחבקים, מדגדגים, משתוללים ושוב מתחבקים יוצר בתוכי שלמות, נחת אמיתית. 
חיבור נישמתי 
חיבור שאין לו מילים
חיבור שיש לו מנגינה
של שיר אהבה מתוק.
ובתוך המנגינה המתוקה יש עצב של געגוע , כמיהה למשהו שאינו יכול להתקיים. 
לקבל , להבין, לאהוב ולסמוך 
על החיים, 
להאמין בעצמנו , ובשותפים שלנו 
בדרך. 
לאהוב את הדרך 
כי היא יפה עד מאוד💙

מצרפת לכם כאן ,תוכנית טלויזיה מקומית שאירחה אותי...

אבל שווה את המאמץ.

שבת ברכה והרבה אהבה

שרון

 

 

 

 מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי 

 

ולסיום אני רוצה להזמין אתכם להכנס עם ילדכם

למועדון של רקסי. 

המועדון של רקסי הוא אתר עבור הילדים שלכם.

 

אשמח לשמוע מה דעתכם.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter