מילים של שמחה - הבלוג שלי

הגשמה עצמית!

June 1, 2018

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שישי הגיע ואני כבר רוצה להיכנס לשבת שלי. לסגור את המחשב, להניח בצד את טרדות השבוע ולנוח.

תדר שבת!

התעוררתי בבוקר אחרי שבוע מאוד עמוס רגשית, שבוע לא קל עם המון משימות, החלטות

ובעיקר אתגרים של הלב.

אתמול עשיתי לי רשימה של כל הדברים שאני רוצה לסיים לפני שתיכנס השבת.

והנה עכשיו כבר כמעט ארבע ואני עדיין יושבת מול המחשב ומוחקת שורה שורה ברשימת המטלות.

ואתם , אלו שקוראים אותי כאן, אתם המשימה האחרונה שלי.

אחרונה חביבה.

כשחשבתי מה אני רוצה לכתוב לכם עלתה לי המילה הגשמה.

הגשמה מהמילה גשם, מהמילה להגשים, מהמקום העמוק ביותר בתוכנו שרוצה להרגיש בעל ערך ומוגשם.

אני מאמינה שהדבר הזה שנקרא הגשמה הינו באמת מאוד משמעותי.

כשאנו חיים את החיים מתוך תחושה שאנחנו מגשימים משהו, זה נותן לנו טעם, ערך, סיבה לחיות.

אבל מה זה ההגשמה הזו?

איך יודעים שבאמת מגשימים? 

איך נותנים לעצמנו את המדליה הזו, הציון הזה שנקרא הגשמה?

האם ביצוע של המטלות שלנו היא הגשמה?

לפעמים נדמה לי שאני במירוץ, מירוץ של הגשמה 

והאמת לעיתים מתעייפת ממנו.

כל כך הרבה רצונות, כל כך הרבה רעיונות, 

ממה מתחילים? ואיפה שמים את האנרגיה? האנרגיה שנדרשת כדי להגשים את עצמנו.

האנרגיה שנדרשת כדי ליצור את הפעולות שמביאות את תוצאת ההגשמה. 

הרבה אני חושבת על הנושא, מנסה לעשות לי סדר במחשבות, מנסה לעזור לעצמי להרגיש מוגשמת. 

בהרצאות שלי אני מזכירה לקהל ולעצמי לראות את "היש".

כי בתוך היש - שם נמצאת ההגשמה. 

אנחנו מאוד מורגלים לראות את חצי הכוס הריקה , לראות את האין.

אנחנו כמין אנושי ממש מקצועיים בענין, רגילים יותר להתלונן על מה שחסר, להרגיש את הצורכים הבלתי מסופקים שלנו ולהדגיש בפני עצמנו את מה שעדיין לא הספקנו ולא הצלחנו להגשים.

הדרך היעילה ביותר להגיע להגשמה היא דרך היש.

לעצור ולהתבונן על מה שכן עשינו, כן מימשנו, כן ביצענו ולתת לעצמנו רגע של נחת , מעצמנו, מהילדים שלנו, מבני הזוג, מהחיים. 

אז יחד איתכם כאן אני עוצרת לרגע ,

מניחה בצד את כל מה שעדיין לא הספקתי , כל הרצונות שעדיין לא מצאתי עבורם את הזמן והאנרגיה 

ומתבוננת על מה כן.

אחת ההגשמות הנעימות שלי השבוע היתה הסרטון שמצורף לכם בסוף הטקסט. 

סרטון של 2.22 דקות של מיני הרצאה בפרויקט הבו השתתפתי שנקרא simpleasme.

פרויקט סיפורי חיים מעוררי השראה בו היה עלי לקחת את סיפור האומנה של רם ולכווץ אותו ל-300 מילה.

האם זו הגשמה?

אז כן! ויודעים למה?

כי כתבתי וצימצמתי והידקתי וכיווצתי ועבדתי לא מעט כדי לדייק את המסר. 

כי רציתי מאוד להשתתף בפרויקט, ורציתי מאוד להצליח ,ורציתי מאוד להגשים את המשימה. 

הדרך שלי להזכיר לעצמי את היש היא לספור ולרשום לי את ההספקים שלי , את הפרויקטים שסיימתי, ובעצם אני מבינה שכאשר אני כותבת לעצמי רשימת משימות לביצוע , אני בעצם כותבת רשימת חלומות להגשמה.

כי כל משימה מקדמת אותי אל התחושה הזו תחושת ההגשמה.

וזה מבלבל כי משימות אינן תמיד כייף, משימות הן דברים שצריך לעשות, ואנחנו שוכחים שכדי להגיע להגשמה יש דרך ארוכה מלאת משימות.

אז עכשיו ביום שישי אחהצ, זו המשימה האחרונה שלי לכתוב לכם, 

משימה שהיא הגשמה.

הגשמה של הרצון שלי ללמד אחרים, הגשמה של הרצון שלי להיזכר בעצמי, הגשמה של משימה שצלחה.

אז מאחלת לכם שבת של שלום

שבת של שקט פנימי ומנוחה 

שבת שתמלא לנו את הכוחות והמשאבים להמשיך בדרך להגשמה הבאה.

חיבוק שרון

 

וזה סרטון ה2.22 שלי שנקרא כנפיים , מקוה שתהנו. 

 

 

מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי 

 

 

 

ולסיום אני רוצה להזמין אתכם להכנס עם ילדכם

למועדון של רקסי. 

המועדון של רקסי הוא אתר עבור הילדים שלכם.

 

אשמח לשמוע מה דעתכם.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter