מילים של שמחה - הבלוג שלי

התגעגעתי ...אז באתי:)

November 10, 2018

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום אנשים אהובים 

המון זמן שלא כתבתי 

לא כתבתי לכם ,

 לעצמי לא כתבתי.

העצירה הזו 

בחירת המילים

הקריאה שלהן

התובנות...

אוחח התובנות.

זה מוזר איך משהו שאני יודעת שהוא טוב ובכל זאת נמנעת או חוששת או מתנגדת לעשות אותו.

אבל היום, כתבתי.

מחשבות שמרצרצות בתוכי , דברים שמתחברים, מילים של אנשים, נפילות אסימון, והכל בבליל סבוך של מילים על הנייר הוירטואלי.

כשכותבים, אפילו מבולגן, נהיה שם איזה סדר.

כשכותבים , אפילו בלי רצף הגיוני, משהו קורה למילים והן מתארגנות מחדש ויוצרות תבנית.

תבנית שעוזרת להבין, תבנית שעוזרת להכיל.

תבנית שעושה סדר.

כל הזמן מתהדקת עם עצמי... כל הזמן.

לפני יומיים הייתי בהרצאה במעגן מיכאל, לילך שעזרה לי לארגן את ההרצאה היא חברה ותיקה וליתר דיוק ישנה לידי מיטה ליד מיטה בטירונות , לפני מיליון שנה. לפני ההרצאה פטפטנו והיא אמרה :" את תמיד היית פרא אדם" מה???? אני ממש הופתעתי... מה לא הייתי ילדה טובה? " היית , היא ענתה , ילדה מאוד טובה ופרא אדם." לא ירדתי לסוף דעתה....

לאחר ההרצאה היא אמרה -

"ההרצאה שלך היא כמו מדע בידיוני, את מספרת על מה שאפשרי ואז זה יכול להיות אפשרי גם אצל אחרים." 

"זה מה שהתכוונתי כשאמרתי לך שאת פרא אדם, יש בך משהו פראי , שיש בו פחות מגבלות, יש לך אמונה חזקה. "

וואו המילים האלה נחרטו בי חזק. כבר יומיים מהדהדות בתוכי ומציפות מלא שאלות מחשבות וגם תובנות. 

פעם לפני 12 שנה בערך אמרה לי מטפלת בתטא הילינג שהיעוד שלי הוא ללמד אחרים את החיים שלי , שנים לא הבנתי מה זה אומר.... היה לי חלום שחזר על עצמו ובו אני עומדת על במות ומלמדת אנשים, אף פעם לא ידעתי מה אני מלמדת? מה כבר יש לי ללמד?

ואז הגיע רם, ועובדה וחשיפה והרצאות

ומצאתי עצמי עומדת מול קהל והרגשתי שאני מתקרבת אל היעוד העלום הזה- ללמד את החיים שלי?

וחשבתי שאני עושה זאת עם ההרצאה שלי אך לפני יומיים הבנתי עוד משהו, על עצמי הבנתי, על מהו ומיהו אותו חלק בתוכי, הפרא אדם , זה שמאפשר לדברים מדהימים לקרות. על כל ההרפתקאות המטורפות שהיו לי בחיים, על העוצמה הרגשית , הקשרים הנדירים, על המשהו הפנימי הזה שייחודי לי ולילך קראה לו פרא אדם , כי הוא פתוח ומאמין ומקשיב לעצמו. הוא היהלום שבי, ועלי להכיר אותו כי הוא מה שיש לי ללמד. ללמד אותי, להיות אותי, להכיר אותי, על כל חלקיי, על עוד חלקיי.  

אז עכשיו נשאלת השאלה האם אני מוכנה גם לבצע?

האם אני מבינה משהו ואני מוכנה לעמוד מאחוריו?

אני מקווה שכן:) מאמינה שכן:)

רוצה שכן!

צעד ועוד צעד , כולנו בתנועה קדימה , מתקדמים פנימה אל תול עצמנו, מכירים ,מתקרבים, אוהבים את עצמנו מעט יותר. לומדים את עצמנו כדי שנוכל להיות האור שאנחנו עבור אחרים. 

תודה וגם חיבוק. 

מוזמנים להכנס לחנות ולהזמין את ספרי השמחה של רקסי 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload